לסלול דרך לעבר עתיד רגנרטיבי

המודעות הגוברת לקיימות, למגוון הביולוגי ולכלכלה המעגלית משנה את הסביבה שלנו. מעצבים, מפתחים, אדריכלים ושחקני מפתח אחרים מתמודדים יותר ויותר עם האתגר של יצירת חללים התורמים הן לרווחת האדם והן לבריאות האקולוגית. השאלה המרכזית היא: איך חשיבה רגנרטיבית יכולה להצית חדשנות ולהניע שינוי חיובי? במפגשי השולחן העגול בהנחיית צוות V-ZUG באוסטרליה, נציגי התעשייה המובילים דנים בנושאים עכשוויים סביב הסביבה הבנויה, התחדשות עירונית, קיימות וטכנולוגיה.

מסקנות עיקריות

  • התחדשות עירונית נמצאת בצומת דרכים. בעוד שקיימות הפכה לציפייה בסיסית, העתיד טמון בעיצוב רגנרטיבי, המבקש לשפר ללא הרף את הסביבה העירונית.

  • על מנת לגרום לשינוי זה לקרות, קולות רבים צריכים לבוא יחד על פני הספקטרום של הסביבה הבנויה – אבל אולי הכי חשוב משתמשי הקצה צריכים להיות חלק מהדיון.

  • הקטע החינוכי לעולם לא יסתיים, אך על ידי המשך דחיפת הגבולות ויצירת ערך ארוך טווח, התעשייה יכולה לבנות מקרי מבחן עבור היתרונות ההוליסטיים של גישה רגנרטיבית.

  • הגיע הזמן לראות את היופי בפגמים ולנסח מחדש את המשמעות של מותרות.

מקיימות לעיצוב רגנרטיבי

אחד השינויים הקריטיים ביותר בהתחדשות עירונית הוא מעבר לרעיון הקיימות לגישה הוליסטית יותר: עיצוב רגנרטיבי. בעוד שהקיימות מתמקדת בשמירה על הסטטוס קוו – שימור המשאבים וצמצום הנזק – התכנון הרגנרטיבי מבקש לחדש, לשחזר ולהשתפר ללא הרף. לאורך כל הדיון צוין כי לעיתים קרובות השוק מבלבל בין שני המונחים, תוך סכנה שקיימות ושקיעתה בשפת היומיום, תתפרש כתרגיל מתקתק ולא כגישה טרנספורמטיבית.

זה העלה שאלה רלוונטית – האם אנחנו בנקודת המפנה לקיימות עכשיו שהיא צפויה כקו ההתחלה? במחשבה כיצד להשפיע על שינוי חיובי, הצעד ההגיוני הבא הוא התחדשות. עם זה כעיקרון מנחה, הסביבה הבנויה צריכה להיות מתוכננת לא רק כדי להגביל את הנזק אלא כדי לשפר באופן פעיל את המערכת האקולוגית ואת איכות החיים של תושביה. זה דורש שינוי פרדיגמה, תוך התמקדות בתהליכים מעגליים שבהם מבנים וחללים עירוניים תורמים למעגל של התחדשות.

שווי לטווח ארוך לעומת עלויות לטווח קצר

כל שינוי הוא לא בלי האתגרים שלו. הנושא במהלך הדיון היה איך להתגבר על ההתנגדות של איזון ערך לטווח ארוך עם עלויות לטווח קצר. אומנם יש כמה מפתחים המאמצים גישות בנות קיימא, אך רבים מהססים לאמץ עיצוב רגנרטיבי בשל העלויות הגבוהות יותר המקושרות לאמצעי קיימות. עם זאת, מספר משתתפים טענו כי ההשקעות הראשוניות יכולות להוביל להטבות ארוכות טווח, כולל ערכי רכוש גבוהים יותר, עלויות תפעול מופחתות ושיפור שימור הדיירים.

חלק מהגישה הוא לחנך לקוחות ובעלי עניין לגבי הערך הכספי והחברתי. האמת הבוטה היא שמפתחים רבים אינם ששים לאמץ צעדי קיימות אלא אם כן יש החזר ברור על ההשקעה. עם זאת, פרויקטים המשלבים קיימות בערכי הליבה והתפוקה שלהם ממשיכים להדגים כי אמצעים אלה יכולים להוביל להגדלת המכירות ולשביעות רצון גבוהה יותר של הדיירים. ככל שיזמים, בעלי בתים ומלונאים מתחילים לראות את היתרונות ארוכי הטווח של השקעות אלה, השוק יכול להשתנות ולהמשיך להתקדם.

חינוך השוק: הצורך בשינוי תרבותי

אחד האתגרים המרכזיים שהודגשו במהלך הדיון הוא הצורך בחינוך בכל הרמות – ממפתחים ולקוחות לקהל הרחב. בעלי עניין רבים עדיין רואים בקיימות עלות ולא השקעה, ולעיתים קרובות יש בלבול סביב מונחים כמו "עיצוב רגנרטיבי","שימוש אדפטיבי" ו"כלכלה מעגלית". על ידי פישוט מושגים אלה והפיכתם לזמינים אנחנו יכולים לפעול ולעורר השראה לאימוץ רחב יותר.

נוסף לכך, הסברה לקונים על היתרונות של מבנים בני קיימא ומתחדשים היא המפתח ליצירת ביקוש לסוגים אלה של נכסים. ככל שיותר אנשים יחוו את היתרונות המוחשיים של בתים חסכוניים באנרגיה וברי קיימא – כגון עלויות שירות נמוכות יותר ואיכות אוויר משופרת בתוך הבית – הם יתחילו לדרוש את התכונות האלה כסטנדרט.

השאלה אם זו אחריותה של הממשלה לאכוף עיצוב טוב יותר הייתה שנויה במחלוקת ומעורבת, כשהרגש האולטימטיבי היה – ‘למה לחכות שהממשלה תתעדכן כשהכלים כאן עכשיו?'

בעוד שהקיימות מתמקדת בשמירה על הסטטוס קוו – שימור המשאבים וצמצום הנזק – התכנון הרגנרטיבי מבקש לחדש, לשחזר ולהשתפר ללא הרף.

הבאת קולות רבים יחד, מוקדם ככל האפשר

הפתרונות אינם על כתפיו של מגזר אחד, אלא ברור שההתפתחויות הטובות ביותר הן אלה עם הוגים ובעלי עניין מרובים שמתאחדים, חולקים מומחיות ומשתפים פעולה כדי להשיג את התוצאה הטובה ביותר. הספדת התוכנית המופחתת ומסגרות הזמן הופכת את הצורך בעיצוב הוליסטי לחשוב מתמיד. על ידי דחיפה למתודולוגיה משולבת שרואה מעצבים, אדריכלים, יועצים, מהנדסים, מנהלי פרויקטים ומפתחים מתאחדים מוקדם ככל האפשר בפרויקט, נוכל להתחיל לתת צורה ועומק לסביבה הבנויה. מרכיב מרכזי שיצא מהמפגש הוא להבטיח שקולות משתמש הקצה, כמו גם קבוצות מודרות, הם חלק מהשיחה.

חשיבה מעגלית ומסגור מחדש של יוקרה

הצורך והרצון לשימוש חוזר אדפטיבי ועקרונות כלכלה מעגלית חשובים מתמיד. רבים בקבוצה הסכימו כי יש לתכנן מבנים כך שיהיו בעלי טביעת רגל סביבתית מינימלית ויהיו מסוגלים להיות מותאמים בקלות או לשנות את ייעודם. אומנם זו הנורמה הבינלאומית, אך יש צורך באימוץ חשיבה של מחזור חיים באופן מקומי, שבו ניתן להפוך את הנוהג הטוב ביותר לשדרוג, תיקון או שינוי ייעוד של מבנים ללא השפעה סביבתית משמעותית. עם זאת, יש הצעה מהדהדת כי מה שנחשב "יוקרה" צריך להיות ממוסגר מחדש. יש בניינים בכל עיר ברחבי אוסטרליה שזקוקים לתיקון – איך אפשר להעריך ולשפר אותם לקראת הפרק הבא בחייהם? רבים בקבוצה הסכימו שיש יופי בחומרים ובאובייקטים עם היסטוריה, אבל התפיסה של מה מגדיר יוקרה צריכה להדביק את המנטליות הזו.

משתתפים

  • סנדר ורסלויס מנהל פרויקט, UNStudio

  • ואלרי מאק, במאית, Originate

  • רבקה טרנורדן, מנהלת, Versa Studio

  • מיכאל וולגוס, במאי, סטודיו וולגוס

  • אינגריד לנגטרי, ראש מקום, הרכבה

  • רוסקו קרבלאס, מנהל ומייסד שותף, Studio Whitenoise

  • סימון קרטר, מנהלת שותפה, Group GSA

  • לורן אינגליס, מנהלת פיתוח עסקי אזורי, V-ZUG

  • ניק נייס, מנכ"ל, V-ZUG

  • אלישה קלהאן, עיתונאית