הנרי טימי, סגנון עיצובי פורץ דרך

כעת אתה נמצא באזור מרקה, ב-Manifattura (בית המלאכה) שלך. מהו בדיוק?

ה-Manifattura הוא מקום איקוני בעולם של HENRYTIMI ושאליו הקדשתי את תשוקתי במהלך השנים האחרונות. מבחינה אדריכלית, הוא מקום מינימליסטי, טהור וחיוני. הוא מארח בתוכו את בית המלאכה האומנותי לעיבוד עץ, סדנת שיש והמתחם לעבודות מתכת, לצד חדרים לעיבוד, צביעה וייבוש, וכן מספר ספריות חומר. זה המקום בו אנו הופכים את העץ, האבן, המתכות, החימר והבדים הטבעיים למה שאני מכנה כיצירות אומנות פונקציונליות. הוא מכיל גם מרחב לגלריה בו אנו מציגים אבי טיפוס ויצירות, בהתאם לרוח הגלריות שלי במילאנו וברומא. אני אוהב לחשוב על Manifattura כמקום של התכנסות ורווחה המוקף מטבע. לידיו האורבות עם הסוסים שלי, שהם התשוקה הגדולה השנית שלי.

בחרת לקרוא למרחב שלך ‘Manifattura’, שהיא המילה באיטלקי לבית מלאכה, מונח שמזכיר אומנות וותיקה ומוחשית. מהי חשיבותו של המגע האנושי בתהליך היצירתי שלך?

Manifattura הוא הלב הפועם והכוח המניע את המלאכה שלי. הוא ממחיש את הצד המוחשי שלה, ויחד עם זה הוא זה שמעורר בי את ההתלהבות. בחרתי בשם זה בדיוק כדי להדגיש את מעשה היצירה עם הידיים, המחשבה והלב. אני מאמין בחשיבות העליונה לתת לידיים את החומר לעבוד בו, וללמד להן את המלאכות הוותיקות שנשכחו, כמו נגרות, חיתוך שיש, עיבוד מתכות ותפירה. Manifattura נוסד גם לשם משימה זו.

Manifattura ממוקם באזור מרקה מכיוון שזה אזור מולדתך. האם התבוננת אי פעם על כיצד אזור זה השפיע על החזון שלך של העולם ושל העיצוב?

כן, לעתים קרובות יותר וחותר. הנוף, הכפרים העתיקים, הים וההרים האלה השפיעו השפעה גדולה. אני גם חושב שהטבע הוא מקור ההשראה הגדול והיפה ביותר שניתן לנו. ובמובן זה, מרקה הוא אזור יפיפה - כמו כל איטליה, בסופו של דבר.

נראה שאתה מאוד קשור למקום מולדתך.

כן, נולדתי פה והמשפחה שלי עדיין גרה פה. קורידוניה הוא מקום שמאפשר לי שלווה עמוקה, ולכן לפני כמה שנים החלטתי להקים כאן את Manifattura, כדי לעשות הכל בעיר ההיסטורית הזו, בין הים האדריאטי להרי סיביליני. זו גם דרך כדי להחזיר ערך לארץ ולעם האזור בזה שאני מערב בעלי מלאכה צעירים מקומיים בפרויקט שלי. ביליתי הרבה שנים בחוץ תוך כדי בניית המותג והקריירה שלי במילאנו, ולמרות הקשר עמוק לעיר, זה המקום בו בחרתי לשכן את הלב והנשמה של HENRYTIMI.

מה זה HENRYTIMI, כיצד ומתי פרויקט זה התחיל?

זה נולד ב-2011 עם פתיחת הגלריה במילאנו והרעיון ליצור יצירות פונקציונליות שמעבר לעיצוב התעשייתי והטרנדים החולפים, ושישאירו רושם מתמשך. בהתחלה זה היה קשה להסביר ולהבהיר לאנשים מה הייתי עושה, דהיינו לעבוד עם צורות חיוניות, חומרים טבעיים או לא מעובדים, לפעמים גולמים ולא מוגמרים לכאורה. עם זאת, זכינו לצמיחה מתמשכת והיום, כשזכינו להתייחסות בקנה מידה עולמי, אנו מאוד גאים בפרויקט. יצרנו קו עיצוב שלא היה קיים לפני כן: הרעיון של עיצוב הפנים האומנותי. כשמתבוננים בכל הקולקציה—ישיבה, ריהוט מרופד, מטבחים, חדרי רחצה, אביזרים—ניתן להבחין במסע שעברנו. קיצוני אם תרצה, אבל אותנטי ועקבי. והשוק מכיר, עוקב ומכבד את זה.

זה מעניין שאתה רואה בעצמך כזר בעולם העיצוב, עם זאת אתה מאוד מוערך בו. כיצד הצלחת לבנות מעמד יחיד שכזה, וכיצד אתה מצליח לשמור על האיזון? 

אמרתי תמיד לעצמי, ומזכיר זה לעצמי גם מידי יום, שאם יש רצון ליצור דבר שישאיר רושם עמוק ויהיה גם אותנטי, אז תשוקה ונחישות הם חיוניים. עליך להקריב מעצמך, ללמוד ולעבוד קשה, אבל גם להיעזר בהרבה סבלנות. התנועה הסגנונית שלנו ניכרת בבירור, משום שהיא מבוססת על תשוקה, נחישות והקרבה, אך מעל הכל—על עקביות ומשימה אחת ברורה: להשאיר רושם על ידי יצירת יופי יומיומי ובלתי צפוי. אני נוטה לחשוב לעתים קרובות שבתחומים מרובים של תוצרת איטליה ומצטיינות איטלקית, הכל נראה אותו דבר ומשעמם. אני קצת מחוץ למערכת אבל גם חלק ממנה, משום שלא סולד שעמום. אני אוהב ליצור דברים יפיפים ולעשות אותם באופן אותנטי, ולנסות להעביר ולהמחיש תחושה זו. אני שואף לעורר השראה ולהשפיע אבל מעל הכול לקרב את אלה שיכולים להבין באמת את שפת העיצוב והפונקציונליות זו.

חדרי התצוגה שלך הם גם ייחודיים; הם גלריות אומנות המשקפים את מבט הראייה שלך. מה נתן לך השראה ביצירתם?

כן, הם גלריות אומנות במלא מובן המילה - אני קורא להם "גלריות של אומנות פונקציונלית". השתמשתי ברעיון זה למשך זמן רב ועקרתי לחלוטין את המילה "אולמי תצוגה" מאוצר המילים שלי. בגלריות הללו אנו מדגישים מלאכות עתיקות ומציגים יצירות גמורות—שניתן פשוט להתפעל מהן או, וחשוב מכך, להשתמש בהן. הגלריה הראשונה נפתחה במילאנו, ב'פורו בונפרטה' בשכנות בררה, ולפני כמה שנים החלטנו לפתוח גם ברחוב מרגוטה ברומא, שהיא העיר היפה ביותר שבעולם ומשמשת באופן מושלם לביטוי החזון שלנו.

היצירות שלך הם מאוד מוחשות וקשורות עמוקות לחומרי הגלם. אילו מהם מדבר אליך יותר?

אני שסוע על כה. קשה לי לבחור בין העץ לאבן. הסיפור שלי הוא של החיבור של השניים עם התוספת של המתכות. עץ, אבן, מתכות. אבן, עץ, מתכות. מתכות, עץ, אבן. לא יכול לומר. מה שבטוח הוא שעניינו של כל הפרויקט שלי הוא לשלב בין שלושת החומרים האלה ולהשאיר אותם תמיד בגוון אחד, או גוון על גוון, בהתאם לעיקרון המנחה שלי: אלגנטיות.