אנחנו חיים בעידן של שינויים מהירים. באותו הזמן, אנו מרגישים מאוימים על ידי משברים מרובים. איזה תפקיד יכולים מעצבים למלא בעולם המוצף של ימינו?
מעצבים אינם אלים. איננו יכולים להציל את העולם או אפילו לשנות את העולם לטובה. עם זאת, בשיתוף פעולה עם מומחים אחרים, נוכל לתרגם באופן יצירתי ניתוחים והחלטות אל המעשה. באופן טבעי יש לנו סמכות מסוימת בתהליך זה, המעניקה לנו קול חזק. בעולם של בעיות מורכבות, עלינו להיות אלו שמחזיקים בעקרונות. אין פתרונות חד-משמעיים, אך נוכל לנסות לכוון את הדברים בכיוון הנכון.
כשמדברים על עקרונות, מהם העקרונות של עיצוב אחראי שאתם מיישמים?
אחריות היא המונח הנכון. אני חושב שאחריות מתחילה בשאילת שאלות לגבי כל פרויקט, לשאול את עצמנו, "האם אנחנו צריכים את זה?" העיקרון המרכזי הוא להיות יעילים וחכמים ככל האפשר בשימוש במשאבים, כולל חומרים, אנרגיה ומשאבי אנוש. זה נשמע די ברור. עם זאת, אכיפת עקרונות אלו לאורך תהליך העיצוב אינה תמיד קלה בשל המורכבות של פרויקטים מסוימים. עלינו לשקול גורמים רבים, ואין מנוס מפשרה. הערכת הפשרות הללו ומציאת האיזון הנכון הפכו לחלק מהעבודה שלנו.
מאז הקמת הסטודיו שלכם, כיצד השתנתה תפיסתכם לגבי תפקידו של מעצב?
מה שקרה ב-35 השנים האחרונות הוא יותר מסתם התפתחות. המעבר משרטוט אנלוגי לדיגום דיגיטלי הפך את הנתונים לממשק. כעת אני יכול לשתף את הנתונים שלי לא רק עם חברות או מהנדסים, אלא גם ישירות עם הייצור. כמעצבים יש לנו כוח רב, אך הציפיות הן גבוהות במיוחד: אנחנו אחראים על פיתוח אסטרטגיה, קונספט, עיצוב, נתוני ההנדסה, הוויזואליזציה והתקשורת. ובזמן שאנו נהנים מהפריבילגיה של כוחות אלו, אנו מאבדים את הסרנדיפיות. אני רואה סכנה ממשית לאבד את הצד האחר של היצירתיות: הצד שאינו יעיל או מקצועי, אך מאפשר מקום למקריות, אינטואיציה ושירה. כל הדברים הבלתי מוחשיים. האיטיות של תהליכים מסוימים עזרה לנו לחשוב מחוץ לקופסה ולבצע תגליות לאורך הדרך. ניקח לדוגמה את תחום בניית המודלים: כיום אנחנו פשוט שולחים נתונים מהמחשב שלנו למדפסת תלת-ממד, ולאחר שלוש שעות יש לנו את המודל ואנחנו מרוצים. אני זוכר שפעם היינו בונים דגמים ביד – זה לקח בערך שלוש שעות. במהלך הזמן הזה משהו היה קורה. סוג של חיכוך ומשוב בין המחשבה שלי לידיים שלי, והייתי מוצא את עצמי חושב, "זה מרגיש יותר מסובך ממה שחשבתי." Let’s do it differently.”
