הצבעים של סבין מרסליס

כשנפגשנו לראשונה ב-2014, הרגשתי שאת מוכנה לכבוש את העולם... מה הייתה התוכנית שלך?

מההתחלה רציתי לייצר עיצובים לאספנות: זה נותן לי חופש מוחלט להתנסות. אבל במהלך אותן שנים ראשונות הייתי מופע של אישה אחת, אז כשהתחלתי להיות עסוקה יותר לקחתי מתמחה וזמן קצר לאחר מכן בזבזתי כסף על מנהל סטודיו. זה באמת נתן לי את היכולת להרחיב את החזון שלי. כמו כן, הבנתי בשלב מוקדם כי כוחי טמון בשיתוף פעולה עם חברות בעלות מומחיות בחומרים ובייצור. למשל, כמו S.T.R.S., שמייצרים את כל יצירות השרף שלי.

כבר יש לך מקום? 

הסטודיו הראשון שלי היה גדול מאוד, בחלק הישן והאידילי הזה של נמל רוטרדם. אבל המקום ממש נהרס, היו לו קישוטי טיח של מלאכים על התקרה ונאלצנו למסמר אותם עם פיסות עץ, או שהם היו נופלים עלינו! באותן שנים מוקדמות עבדתי עבור אמנים ומעצבי אופנה והבנתי כיצד ניתן לממש את הרעיונות שלהם. אהבתי להיכנס אל תוך הראש שלהם, כדי להבין מה הם רוצים. 

האם יש קשר בין העבודה שלך והתהליך של מעצבי אופנה? 

שנינו עובדים עם פלטת חומרים מוגבלת ומנסים להפיק ממנה את המרב. מעצבי אופנה מוצאים ביטוי במשחק עם סילואט, שכבות וקפלים. פלטת החומרים שלי מורכבת בעיקר משרף יצוק וזכוכית למינציה, ואני תמיד מחפשת דרכים להפיק מהם יותר, כמו: האם נוכל ליצוק את השרף גדול יותר, או מה אם נכופף את היריעה לאחר היציקה? או כשאני רוצה שהאור ישתקף ממשהו, אני לוקחת את הצורה שעושה את זה הכי טוב. צורה היא כלי לעיצוב האפקט של חומרים.  

אם כבר מדברים על אפקטים של אור, ראיתי כמה שמיים מדהימים דרך חלון המטוס באינסטגרם שלך. 

הטבע הוא מקור ההשפעה וההשראה הגדול ביותר שלי. יש לכם עננים מדהימים ושקיעות סוריאליסטיות. אדווה במים שקטים, צל מאור המסונן דרך חומר... בטבע תמיד יש משהו לתפוס. שלג הוא גם מדהים, יש לו מרקם מטורף כזה. נהגתי לגלוש הרבה בסנובורד וכשהיה מעונן, הייתי מרכיבה משקפי מגן אדומים כדי להצליח לתפוס יותר עומק. אהבתי שהם יצרו חוויה סוריאליסטית כזו.

זה מזכיר לי כמה מהיצירות שלך למעשה... 

מי שאני עכשיו היא דרך אוסף החוויות האלו. הגילוי שאני יכולה לעשות מניפולציה תפיסתית דרך משחק עם תכונות חומריות זה משהו שאני עושה בעבודת העיצוב שלי. לדוגמה, מנורת הטוטם היא פשוט ערימה של גושי שרף ורודים שקופים עם צינור ניאון בפנים. אבל הבלוקים מעוותים, כך שמתקבל קו אור בודד כזה הנתפס באופן שונה בכל בלוק שרף. מחווה פשוטה וצורה פשוטה, אבל עם אפקט מרבי. אני תמיד שואפת למתח הזה. 

הצייר הגרמני יוזף אלברס הפציר בתלמידיו לאסוף פיסות נייר צבעוני כדי לבנות אוסף צבעים משלהם. האם יש לך אוסף צבעים? 

ברור שאני מבינה איך צבע עובד ואיך צבעים שונים משחקים יחד. ההחלטות שלי מבוססות על ניסיון וידע, אבל כשאני עובדת על פרויקט אני הולכת אחר תחושת הבטן שלי.  

הבהלה שלך לצבע! (Your Color Rush!) מיצב של סבין מרסליס, מוצג עד מאי 2024 ב-Vitra Schaudepot, מרגיש כאילו היה לך את כל האוסף שלהם כפלטת צבעים... זה היה הרעיון שלך? 

המנהל של Vitra Design Museum, מטאו קריס, ביקש ממני להציג את אוסף העיצובים שלהם באופן אחר מאשר סדר כרונולוגי. זה לא היה פשוט עבורי לארגן אותו מחדש על פי צבע. פריסת התערוכה היא גלגל צבעים מרחבי ענק. כל הצבעים המשלימים מפוצלים; צהוב מול סגול, ירוק מול אדום וכחול מול כתום, ואז יש אפור, שחור חום ולבן כמובן. בדרך כלל יש הרבה מחקר אקדמי מאחורי כל תצוגה, עם רעיונות גדולים וטקסטים ארוכים. אני באמת לא עובדת כך. אני מאוד בקטע של מחוות פשוטות, חזקות וייחודיות. תיאורי הפרויקט שלי הם שלושה משפטים לכל היותר. חשבתי שהתוכנית שלי להפשיט את כל האובייקטים האלה ממשמעותם מלבד צבע לא הייתה אקדמית מספיק. אבל זה עובד ממש טוב. זה יוצר צירופים בלתי צפויים וחותך ישר דרך שיטות הייצור, הסגנונות ותקופות הזמן. יש הרבה כיסאות שונים בצבע אחד בכל מדף וזו תמונה מרגיעה, שמאפשרת לכם להתמקד בפרטים. והצבע אינו זהה בכל היצירות. הכיסאות צבועים, יש פיגמנטים בתוך החומר או שזה הריפוד שעושה את הצבע.

איך הגיבו האוצרים של Vitra Design Museum, נינה שטיינמולר וסוזן גרנר? 

הם הבינו שאין טעם לנסות להפוך אותי למשהו שאני לא. האוצרים מכירים מקרוב את האוסף והם באמת הביאו שכבה נוספת למצגת, עם גלגלי צבעים ותיאוריות צבע של אמנים ומעצבים. תרמתי עם גלגל הצבעים שלי. זה מראה איך אני עובדת עם הצבע בחומר.  אולי זו תאוריית הצבע שלי, צבע בחומר. שמרנו עותק של כל צבע שעשינו עבור התצוגה בסטודיו ואנחנו נעזרים בו כל הזמן. זה הפך לכלי חדש עבורנו. 

את עובדת על סקאלות רבות ושונות, מעגילים ועד אדריכלות. האם צבע ניתן להרחבה? 

אם חומר יכול להיות גדול יותר, הצבע יכול להיות גדול יותר. המגבלות העיקריות מבחינתי הן בייצור. רוחב המדפסת המדפיסה את היריעות הצבעוניות בלמינציה בזכוכית הוא מוגבל. לדוגמה, קנה המידה של יצירות No Fear of Glass שעיצבתי עבור Mies van der Rohe Pavilion בברצלונה הוגדר על פי גבולות המדפסת.  

האם השימוש שלך בצבע השתנה במהלך השנים? 

לא בטוח. לפעמים נמאס לי מצבעים. בשלב מסוים הכל היה צריך להיות ורוד רך ודחיתי כמה בקשות. יש לי את המגבלות שלי עם כמה צבעים. 

הצורות שלך די בלתי מתפשרות, אבל אז הצבעים רכים ואדיבים. האם זו דרך לפצות על הצורות הרדיקליות שלהם? 

זה יוצר מתח שאני צריכה בעבודה שלי. אם משהו נחמד מדי, זה לא מעניין. ואם צבעים רועשים מדי, זה יהיה יותר מדי. אני מחפשת איזון.  

ספרי לי על צורת הסופגנייה, היא בכל מקום! 

חחח. כולם מצפים ממני להיות איזה שד אוכל סופגניות. אני אפילו לא אוהבת לאכול סופגניות. אבל זו צורה כל כך מדהימה! יש לה פנים וחוץ, אבל אין לה התחלה או סוף. אני אוהבת לעבד מחדש את אותה צורה עם חומרים שונים, כי זה מדגיש את התכונות של אותו חומר מסוים. הסופגנייה פשוט עושה את זה כל כך טוב.

הכנת שטיח מסופגניות צמריריות, סופגניית זכוכית, סופגניות פוף מרופדות למותג השוודי Hem. 

עבודה מחדש באותה צורה בחומרים שונים מדגישה כל חומר. אני בוחר את החומר בהתאם לפונקציה. לדוגמה, הקערות שעיצבתי לאיקאה שקופות כדי שתוכלו לראות דרכן והן ענבר כי רציתי שהן יפלטו זוהר רך... אבל כמעט נגמרים לי החומרים להכין עמם סופגנייה...  

פוף הסופגנייה עבור Hem הוא חלק, זה הישג לא קטן. 

כן! וזה מה שהופך עיצוב לנהדר. זה מבדל מכל השאר. אם לדונאט הזה היה תפר גלוי, זה לא היה אותו דבר. זה לא היה טוב. בשבילי זה היה אתגר להפוך זאת למעין אובייקט מושלם. זה ההבדל בין צורה פשוטה לבין עיצוב מינימלי שמבוצע היטב. אני רוצה שהעיצובים שלי ייראו ללא מאמץ. 

זה כמעט ההפך מהעיצובים של אקילה קסטיליוני, שם הפרטים הם חלק גדול מהעיצוב. 

עד כמה שאני מעריכה עיצובים עם פרטים גלויים מבוצעים היטב, אני לא יודעת איך לעשות זאת וגם לא רוצה לעצב ככה. אני מפשיטה את כל מה שאני עושה מהפרטים ומדגישה את המהות. 

האם זו תמיד נקודת התחלה עבורך? 

זו לא היחידה. למרות שהאובייקטים שלי סטטיים, חייבת להיות להם גם דינמיקה. אני מפתה את הצופה לנוע סביב האובייקט. הצורה והאפקט של האובייקט לא צריכים להיות ברורים במבט ראשון. זה צריך לעורר סקרנות.  

האם הגישה שלך משתנה בהתאם לקנה המידה של הפרויקט?  

ככל שהיקף הפרויקט גדול יותר, כך אני יותר מרגישה את האחריות לעשות משהו שמפעיל, אבל לא הייתי עובדת עם החללים והמסכים הסוחפים האלה שהם חזקים מאוד על כל החושים. אני מעדיפה לבחור חוש אחד או שניים ולהתמקד בהם. 

שקלת לעבוד גם עם חושים אחרים? העבודה שלך כבר נראית די אכילה. אני יכולה לדמיין שיתוף פעולה עם קונדיטור... 

מצחיק שאתה אומר את זה... אני מציגה השנה פרויקט הקשור למזון ב-Salone del Mobile במילאנו. ויש שף קונדיטור מפורסם מאוד באינסטגרם שהכין עוגות פנטסטיות בצורת כמה מהיצירות שלי. זה ממש מגניב שהעבודה שלי משמשת מקור השראה עבורו. אבל אני עצמי שפית נוראית. 

אבל את טובה בשיתוף פעולה. 

אני פתוחה לכל סוגי שיתוף הפעולה. בשבילי, החוויות הגדולות ביותר בחיים הן להיות מוקפת ולעבוד עם אנשים מעניינים שבאמת טובים במה שהם עושים. אשמח לעבוד גם עם מוזיקאים ומדענים... אני פתוחה לכול!