הבית שלך מתוארך לשנות ה-30 של המאה הקודמת. איך זה היה כשראית את זה לראשונה?
אלסיה בוסי: כשנכנסתי לראשונה לדירה, הרגשתי כאילו הזמן עצר מלכת. האור, התקרות הגבוהות, הרצפות המקוריות, לכל זה היה סוג של דממה פואטית שהתחברתי אליה מיד.
אלברטו נספולי: חיפשנו מקום עם תחושה של היסטוריה, משהו שנוכל להעריך ולשפר. הבנו שלבית הזה יש סיפור שאנחנו יכולים לבנות עליו – משהו שגם תואם את הפילוסופיה של הסטודיו שלי: במקום לשבש את העבר, הגישה הפילולוגית שלנו יוצרת דיאלוג, לפעמים באמצעות הקבלות, לפעמים באמצעות ניגודים.
איזה סוג של שינויים החלטת לעשות?
אלברטו נספולי : במקור הדירה הייתה רק חדר אמבטיה אחד ומטבח גדול עם פינת אוכל. אבל החיים העכשוויים דורשים צרכים שונים מאשר בסוף המאה ה-19, לכן פתחנו את הפריסה כדי ליצור זרימה חלקה בין המטבח לסלון. ומכיוון שאלסיה רצתה חדר אמבטיה ראוי, הפכנו את המטבח הקודם למטבח מרווח, עם אמבטיה וכל הנוחות. הדירה נותרה נאמנה ברובה למקור, למעט החלונות והדלתות, שהוחלפו בשנות ה-70. הדלתות שאתם רואים עכשיו חולצו ממרתף של שכן, שיחזרנו אותן למצבן המקורי.
אלסיה בוסי : לא רצינו למחוק את נשמת הדירה, רק לפרש אותה מחדש. פתחנו את החללים, ריככנו את המעברים בין החדרים, ועבדנו עם פלטת חומרים שהרגישו מגעיים, נצחיים, חיים בתוכם. המטרה הייתה לכבד את ההיסטוריה תוך כדי שהיא תשקף את מי שאנחנו היום.
נראה כי הניגוד בין עבר להווה הוא מוטיב חוזר. אילו חומרים או גימורים מרגישים לך הכי אותנטיים, ומדוע בחרת בהם?
אלברטו נספולי : בחרנו גם בחומרים מסורתיים וגם בגימורים עכשוויים. על הקירות השתמשנו בטיח סיד (grassello di calce) - משטח רך ומרקמי שמחזיר אור בצורה יפה. על הרצפות, שרף אנתרציט מונח לצד ריצוף פרקט האדרה מילאנזי המקורי. זהו פתרון עכשווי המאפשר לכם לשמר את הרצפות הישנות המקוריות תוך הוספת חמימות ורכות מתחת לרגליים.
לגבי טקסטיל - אלסיה, האם את חושבת שהעין שלך לבדים, שעוצבה על ידי הרקע האופנתי שלך, השפיעה על הבחירות שעשית עבור הבית שלך?
בהחלט! בד הוא זיכרון, זה מה שהופך חלל לאינטימי. הרקע שלי באופנה לימד אותי איך אריגה יכולה לעורר תחושה, איך וילון מתרכך כמו שמלה, איך פשתן מתרכך עם הזמן, כמו החולצה האהובה עלייך. בחרתי בטקסטיל באותה רגישות: טבעי, שכבתי, מושלם בצורה חלקה.
