תשוקה לעיצוב פני שטח: סטודיו File Under Pop בקופנהגן

ג'וזפין יא אקואמואה, הסטודיו שלך בקופנהגן עבר לאחרונה טרנספורמציה משמעותית. מה היה ההשראה לשינוי הזה, וכיצד עיצבת את הכיוון החדש?

בכל שנה, ל-3 ימים של עיצוב, אנו משפצים את החלל. זהו פרויקט שמשתנה ללא הרף - אנחנו מציגים צבעים חדשים וצובעים מחדש הכל: את לוחות העץ, החלונות, התקרות, הקירות. אבל השנה עברנו שינוי משמעותי יותר, והפכנו את הסטודיו האינטימי מאוד שלנו למרחב רב-מותגי. שיתפנו פעולה עם V-ZUG, Agape bathrooms, Davide Groppi ו-Garde Hvalsøe, והזמנו אותם להפיח חיים בסטודיו בעזרת המוצרים שלהם. בליבת עבודתנו טמונה אומנות, יחד עם חיפוש מתמיד אחר נצחיות, ומטרתנו היא ליצור קשרים. הסטודיו מציע כעת רושם מדויק הרבה יותר של המשטחים שלנו - יותר כמו תחושה אמיתית של מה שאפשרי כשיש קשר בין רהיטים, חפצים, תאורה ומכשירי מטבח. זה מרגיש יותר שלם. זה סטודיו מלא אופי שמשקף באמת את הערכים שלי.

מהם הערכים שלך, ואילו מהם חשובים ביותר כשמדובר בעבודה עם השותפים שהזכרת?

ערכים הם באמת הליבה של עבודתי - הם המוטיבציה האישית שלי. אני חושבת שערכים חשובים עבורי הם אמון ומקצועיות. מידה עצומה של כבוד, כמובן, והערצה למוצרים של כל אחד. תחושה של חוסר זמן. בסופו של דבר, הייתי אומרת גם חברות, שהיא מה שמקל עלינו להתקדם ולדחוף גבולות יחד.

איך עיצבת את פנים הסטודיו?

קודם כל, פירקתי אותו עד העצם. שמרנו על הקירות והחלונות היפים, ושמרנו את הזכוכית הישנה. אני תמיד עובדת שכבה אחר שכבה, כך שיכולתי לעבוד עם האלמנטים השונים - משטחים וחומרים. התקנו ריצוף אבן לבה, שמשתלב עם ריצוף עץ האדרה-בון המקורי: הוספנו את אריחי אבן הלבה המזוגגים רק במקומות שבהם חסרה הרצפה המקורית. שילבנו בין הישן לחדש דרך ה-DNA שלנו.

למה המטבח חשוב בסטודיו כמו שלך?

זה מסוג המקומות שבהם כולם מתאחדים באופן טבעי. אנשים יכולים לקחת הפסקה קצרה, ולקיים שיחות גדולות וקטנות כאחד. זהו חלל חשוב מאוד בדירה - מקום שמזמין אותנו לעצור, לקחת צעד אחורה לרגע. כמובן, יש לנו חללי דגל כמו אולם התצוגה, ואת המשרדים שלנו שבהם אנו מתמקדים ומבצעים את העבודה. אבל אז יש את המטבח - הלב החם של כל החלל.

אחד ממשטחי העבודה במטבח עשוי מאריחי לבה מזוגגים בצבע אדום נועז - חומר שהוא מרכזי בעבודתו של File Under Pop. מה את יכולה לספר לנו על זה?

כן, אלו אריחי אבן לבה מזוגגים שמקורם בהר אטנה. חתכנו אותם מהר הגעש, 10 עד 20 מטרים מתחת לפני השטח, וזה שונה למדי מגישה להר שיש או גרניט. צריך לחפור עמוק לתוך האדמה כדי להפיק את אבן הלבה הזו ששוכבת שם כבר אלפי שנים. זה יוצא דופן: אנחנו לא מייצרים חומר חדש, הוא כבר שם. ואנחנו הופכים הר געש הרסני למשהו יפהפה ופונקציונלי גם לחיי היומיום - מוצר אסתטי. זו לא עבודה קלה. בדרך כלל, כשאנחנו עובדים עם אריחי חרס, אנחנו יודעים בדיוק מה יש בתוך התבנית ואת הפרופורציות של כל מרכיב. אבל עם אבן לבה, אנחנו אף פעם לא יודעים כמה מכל מינרל קיים. זה כמו לקחת פיסת טבע ולתת לה מגע אנושי, סוג של ריקוד בחיפוש אחר איזון.

מה עורר את הקסם שלך מאבן לבה, וכיצד הגעת לחלק משפה היצירתית שלך?

אני מניחה שזו הייתה אהבת חיי. אני עובדת עם זה כבר 24 שנים. כשהתחלתי, הדבר היחיד שעשו עם אבן לבה מזוגגת היו משטחי שולחן בסגנון ים תיכוני, מעוטרים בלימונים וענבים. מה שעשיתי היה להביא פרספקטיבה חדשה לגמרי לעולם הזה, לתרגם אותה לעכשווי באמצעות דפוסים ושפה חזותית חדשה.

איך את בדרך כלל ניגשת לצבעים ומרקמים?

קשה לענות על שאלה זו, כי העבודה שלי מאוד אינטואיטיבית. קל לי מאוד לאזן בין חומרים וצבעים שונים. יש לי רקע גאני, ונולדתי בדנמרק. אני נושאת בתוכי את שני העולמות השונים מאוד האלה. הייתי אומרת שזה מאוד טבעי עבורי לאמץ צבעים עוצמתיים ונועזים, ובו זמנית, את המסורת הסקנדינבית המינימליסטית הזו. זה כאילו שיש בתוכי את שני הקצוות של ספקטרום הצבעים, וזה מרגיש טבעי לשלב ביניהם. למרות שאני חושבת שזה לא כל כך קל לעבוד עם צבע – כי צבע הוא לא רק משטח, הוא נועד להוסיף מרקם – אני לא חושבת שצריך לציית ליותר מדי כללים. אני תמיד מתנסה והולכת לפי תחושות הבטן שלי. זאת העצה היחידה שאני יכולה לתת: קחו את הזמן שלכם, לכו לפי מה שבא לכם, ואל תקשיבו לכל החוקים יותר מדי.